I eventually won this case when the Supreme Court overturned the District Court’s scandalous decision against me. Click here for the details.
|
טענות התובעת בפרק זה |
“Growing With My Children – A Jewish Mother’s Diary” (Sarah Shapiro) |
“Sotah” (Naomi Ragen) |
פרק מספר |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
יומן אוטוביוגרפי (סיפור אמיתי) של עולה חדשה אמרקאית, חרדיה, אם לחמישה ילדים קטנים ובהריון עם הילד השיש, המשתתפת בקורס הורות בתקווה שתלמד להפסיק להכות את ילדיה הקטנים ולצעוק עליהם. |
רומן (סיפור פיקטיבי) שבמרכז העלילה שלוש אחיות חרדיות ירושלמיות ממאה שערים, מבוסס על כתבה בעיתון (“משמרת הצניעות” מאת יצחק בן חורין) המתארת פרשת ניאוף בין שכנים חרדיים ואת גירושה מן הארץ של האשה לאחר שהרומן האסור נחשף. |
כללי |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דעותיה ורגשותיה של שפירו על פמיניזם, אמהות והקורס שהיא עומדת להתחיל ללמוד |
אין |
הקדמה |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו משכיבה את הילדים לישון לקראת הגעתן של משתתפי הקורס שייערך בביתה הערב. תחילת הקורס – המורה (מרים לוי) מדברת על הצורך להתבגר על הכעס, והנשים המשתתפות מביעות את דעתן בנושא. שפירו נזכרת שמיד לפני שכולן הגיעו, היא צעקה על בנה והכניסה לו סטירה מצלצלת על שלא הלך לישון מספיק מהר. למחרת, שוב צרות עם הילדים. בימים הבאים, בעקבות דבריה של גב’ לוי, שפירו מתאמצת לא לצעוק על הילדים. היא מבקשת מהילדה להתיישב לידה על הספה והילדה מהססת. “האם את מתכוונת להרביץ לי?” היא שואלת. הקורס מתכנס שוב ושומעת מגב’ לוי עוד דברי עידוד וחיזוק. |
שלושת האחיות ממשפחת רייך משוחחות על החתונה המתקרבת של האחות הגדולה, דבורה. |
1 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: הקורס מתכנס שוב ושומעת מגב’ לוי עוד דברי עידוד וחיזוק. שפירו מתמודדת עם נטיעתה לכעוס על הילדים, לצעוק עליהם ולהכות אותם. הילדה כועסת על שפירו ונותנת לה (לשפירו) מכה חזקה בגב. הילדה צועקת על שפירו כי היא (שפירו) אכלה את הגלידה שלה. הילדה צועקת “מטומטמת, רשע מרושע” וכדומה. התפוצצות ביניהן בענין חור בגרב החדשה. הילדה מרטיבה את המיטה. שפירו מתעוררת מאוחר וכל היום צועקת על היהדים ומפליגה בהם מכות. היא מתייאשת מהתקוה שתוכל אי-פעם להתגבר על כעסה. שפירו ובעלה מנסים למצוא מישהיא שתעזור לשפירו במשק הבית ועם הילדים. |
תאור אורח החיים השלו והצנוע של משפחת רייך בשכונת מאה שערים. |
2 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו ממשיכה להכות ולצעוק, אך כבר פחות; שיחה בקורס על התמודדות עם כעס ורגשות אשם. שפירו נזכרת בילדותה, כאשר המשרתת היתה מכינה לה טוסט עם חמאה כל יום. שפירו והילדה זוללות חסיפת חלבה שהיא קנתה לכל הילדים. רגשות אשם. |
דינה רייך מפנטזת על גיוס לצה”ל וחתונה. אחותה חיה לאה מעצבנת את המורה שלה בבית הספר. |
3 |
|
אין דמיון – לגבי טענות התובעת לדמיון, ראה הערות לפרק 13 |
רישומים ביומן: מאמצים לגמול את התינוק מהבקבוק. החופש הגדול החל והילדים בבית. הילדה מצליחה לתפור קרע בשמלתה. המשך האלימות כלפי הילדים: הילדים הולכים לישון רק אחרי ששפירו צועקת עליהם ומכניסה בהם מכות שוב ושוב. הקלפים של הבן (עם המונות של רבנים גדולים) מתפזרים על הרצפה והוא אינו מרים אותם מספיק מהר לטעמה של שפירו. הילדה קורעת את הפיטמה של הבקבוק ודורשת משפירו שתצא עוד הלילה לקנות חדש. הקורס מתכנס בביתה ולמחרת שואלת אותה הבת האם היא (שפירו) מפחדת מהמורה. הילדה מצליחה בפעם הראשונה להירדם בלי בקבוק. שוב צועקת על הידים ומפליגה בהם מכות. שפירו נזכרת בילדותה: אמא שתלה גינת ירקות ליד ביתם בפרבר היקרתי של ניו יורק, והמשפחה אכלה רק ירקות מהגינה ולא מהסורפר, למורת רוחה של שפירו שרצתה שאמה תהיה כשאר האמהות ותבלה את זמנה בקונטרי קלוב ולא בגינה. שפירו מחליטה להפסיק להאכיל את ילדיה ב-junk food. בקורס מדברים על מה לעשות כאשר הילדים רבים. שפירו עייפה וסובלת מבחילות, שפירו חוששת שהיא שוב בהריון. בקורס מדברים שוב על הצורך להתגבר על הכעס. בדיקת מעבדה מאשרת שהיא אכן בהריון; העייפות נמשכת. |
דבורה (האחות הגדולה) מארגנת שידוך לאחותה דינה ואח”כ יוצאת לערוך קניות. |
4 |
|
אין דמיון – לגבי טענות התובעת לדמיון, ראה הערות לפרק 13 |
רישומים ביומן: שפירו נזכרת בימיה הראשונים בירושלים, כשטיילה עם בעלה בעיר העתיקה ועמדה בפני הכותל והתפללה לילדים. התאומים נולדו 9 חודשים אחר כך. בקורס מדברים על הפחד של שפירו מפני ההריון. היא משוכנעת שהנשים האחרות חושבת שהיא קטנת אמונה וכפוית תודה להקב”ה. ההריון הוא טעות, היא חושבת ומיד נחרדת מהמחשבה. עכשיו אין סכוי שתוכל להיות אימא טובה. שפירו נזכרת בביקור שארחה לפני כמה שנים אצל רב גדול, כאשר אמרה לו שהיא אינה שולטת על כעסה בילדים, ואיך הרב הרגיש שעזבה את ביתה בלי לאכול והתחלק איתה בארוחה שלו. הוא אומר לה שהכעס שלה נובע מטבעה ושהיא תביא נחת להקב”ה אם תצליח להתגבר על טבעה, ושהקב”ה מטביע בבני אדם חולשות כדי לקרב אותם אליו. שפירו מדברת בטלפון עם ידיה שכמוה, נכנסה להריון מספר חודשים בלבד לאחר הלידה. שיחה עם הילדה על איך אופים חלות, עוגות ומצות. כששפירו מטיילת ברחוב עם הילדה, הן רואות אשה מכניסה מכות רצח בילד שלה ש-“הבריז” מה-“חדר”. שפיר שמחה שהילדה ראתה שאמהות אחרות מכות גם הן את ילדיהן. “אני לא כל כך גרועה” אומרת שפירו לעצמה. שיחה עם הוריה, שנודע להם על הריונה החדש באמצעות גורם שלישי. הם אינם מבינים למה בחרה לעצמה חיים קשים כל כך, והם דואגים לשלומה. שפירו משוכנעת שלפני מספר שבועותת בלבד הצליחה להגיע למקום שהיא רצתה להיות בו – אמא רגועה – ואז בא ההריון וקלקל את הכל. היא מתיעצת במרים לוי. בעלה עוזר לה עם הילדים ערב אחד. |
דינה יוצאת לפגישה הראשונה שלה עם הבחור (אברהם) שמנסים לשדך אותה איתו. |
5 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו כותבת שיר על אשה ששוטפת כלים כל היום והתינק בוכה ואז פוגעת קרן שמש במחבט ופתאום היא רואה קשת בענן – במחבת! שפירו משוכנעת שהקורס אינו עוזר לה. היא מנסה לארגן עוד קורס. היא נזכרת בחלום שחלמה כהיתה קטנה: עכביש בגודל ילד התרוצץ מול בית הספר. כשהתעוררה הבינה שהעכביש אינה אלא היא, שפירו, הילדה היהודיה היחידה בבית הספר, ששכן בפרבר שבו גרו מעט מאד יהודים. המורה והילדים בכיתתה ממש הופתעו לשמוע שהיא יהודיה. אז, שנים רבות לפני שחזרה בתשובה והתחילה לקיים מצוות, הבינה לראשונה מה זה להיות שונה מכל האחרים. לבן נופלת שן. שפירו מתעוררת באמצע הלילה ובעלה איננה במיטה. היא נבהלת אך מוצאת אותו בסלון. הוא נרדם בקורסה, ספר בידו. הילדים ממשיכים לריב והיא ממשיכה לצעוק עליהם. שפירו מכינה רשימה של מחשבות מעודדת שיעזרו לה בהתמוודות עם הילדים כל ערב. שפירו שמחה שהמטפלת אמרה לילדים שהיא חושבת שהיא (שפירו) האמא הטובה ביותר מבין כל האמהות בעולם. היא מבכה את אובדן היצירתיות שלה. הקורס מתכנס שוב ושומע את דברי העידוד של גב’ לוי. שפירו נזכרת בילדותה. היא קראה את הספר “בית קטן בערבה” והתפלעה על הילדה, שהוריה היו הורים כפי ששפירו (דאז) חשבה שהורים צריכים להיות: יודעי-הכל, נאים, צעירים ונוצרים. כשאמה קראה לה לארוחת ערב, היא לא הגיעה. היא נשארה בחוץ, וטעמה את טעמו המתוק של סירוב פקודה. לקח לה לשפירו שלוש שעות להשכיב את הילדים, אך הצליחה לעשות זאת בלי צעקות ובלי מכות. היא מרוצה מהצלחתה, אך מאוכזבת שנאלצה להשקיע שלוש שעות מהחיים שלה בהשכבת ילדים. להיות אמא – זה לא מטרת חייה. היא הרי גדלה בסביבה אינטלקטואלית חילונית, ואי אפשר לשכנע אותה שחלקה בחיים (פרוסת העוגה המגיעה לה) מצטמצת בטיפול בילדים ותו לא. לה מדיע יותר, לדוגמא לחזור ולעסוק באומנות. הרגשת אכזבה מלווה אותה תמיד. היא נזכרת במוה לפסנטר שוודאי מאוכזבת ממנה. מצד שני, היא נזכרת בדברי רבנים ורבניות ששמעה שאמרו בדיוק להיפך: הרצון להרגיש חופשי הוא מעשה של היצר הרע. הילד מתנהג בצורה מוזרה ושפירו מתייעצת עם הרב שלו בבית הספר, שאומר לה שבנה הוא התלמיד הכי טוב בכל הכיתה. הילדה מסרבת ללכת לבית הספר בוקר אחד, ובועטת בדלת בחוזקה. שפירו מתביישת מהשכים וצועקת עליה ובסוף גוררת אותה החוצה בכח. הקורס מתכנס בבית של שפירו והיא שוכחת להכין שתיה למשתתפות. שיחות על ילדים שאינם מתנהגים יפה, ועל הצורך לשלוט על הכעס. ההורים של שפירו מזמינים אותה לבקר אצלם בארה”ב. היא תיסע עם התינוק ואחת הבנות בחופשת סוכות, ובעלה יישאר מאחור לטפל בילדים האחרים. |
דבורה חוששת שהשידוך של דינה לא יצא לפועל בגלל בעיות כספיות. |
6 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו באוויר! נוסעת לארה”ב! היא תיפגש עם אחיותיה וכל המשפחה. היא עורכת השוואות בין התינוק שלה לבין התינוק במושבים לצידה. ברור לה שההורים האחרים חושבים שהתינוק שלהם יותר יפה, אבל הם טועים בגדול. שפירו נזכרת בילדותה: היא היתה ילדה מאד עצלנית, אבל עכשיו אין לה ברירה. היא חייבת לעבוד קשה. המטוס נוחת והיא נתארחת אצל משפחת בעלה. היא נהנית מחופשתה מעבודות משק הבית. היא נוסעת העירה לעשות “שופינג” וקוראת את העיתון. כועסת שהילדים מציקים לה בעת חופשתה. היא מתארחת אצל דודתה ונזכרת בסדר הפסח שהיו עודשים אצלה כל שנה. היא נפגשת עם אחיותיה המצליחות ומרגישה נחותה בהשוואה אליהן (לאחת מהן יש שני תוארי דוקטור מאוניברסיטת הארוורד). היא חושבת שהן כועסות עליה בגלל ההריון. שפירו נוסעת ללוס אנג’לס לבקר את ההורים. אמה אומרת שהיא נראית תשושה. היא חושדת שהם מאוכזבים ממנה ומאוח החיים שבחרה לעצמה. היא חוששת מחזרה הביתה. היא מתבלבלת בתאריך וכמעט מפספסת את הטיסה חזרה לניו יורק. כשהיא חוזרת הביתה (לשכונת סנהדריה המורחבת), אומרת לה אחת השכנות כשהיא עולה במדרגות לדירה שהילדים שלה התגעגעו אליה נורא. היא שוב נתקפת בהרגשה שהיא אינה אמא מספיק טובה. לאט לאט שפירו נהית יותר מרוצה מעצמה. מכה וצועקת פחות. מתפללת שההרגל של דיבור בשקט ישתרש בה. |
הוריה של דינה נפגשים עם הוריו של אברהם לסכם ענייני כספים אך השידוך נכשל בגלל שמשפחתה אינה עשירה מספיק. |
7 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו כותבת שיר על ילדותה ועל משמעות היהדדות בשבילה. הילדה אומרת שעכשיו שחזרו ארצה היא (שפירו) חייבת לאהוב אתה כי בארה”ב היא לא אהבה אותה אלא רק את התינוק. שפירו נדהמת – היא חשבה שהיתה אמא טובה לילדה כל הזמן שהיו בחו”ל ואינה מבינה למה הילדה כועסת. שפירו צועקת על הילדה ומאיימת להכות אותה. סדרה של ויכוחים מטופשים עם הילדים, שמתחרים לתשומת ליבה. שפירו לומדת “להעריך את המומנט”. |
תאור השדכן גרפינקל שנשכר ע”י משפחת רייך למצוא שידוך לדינה. |
8 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: הילדים רבים על ה-“לגו”. שפירו הולכת עם בעלה לדבר עם הרב של בנם בן הארבע שמכה את הילד בסרגל. הרב מסביר שהוא מכה את הילדים כדי שיפחדו וילמדו יותר טוב. “זה טוב לילדים” הוא אומר. שפירו אינה מסכימה אבל שמחה שהיא עשתה רושם טוב על הרב, שלדעתה הוא אדם חם ומסור. היא משלימה עם המכות מאחר שגם היא מכה את הילדים וכמוהו, גם היא מידי פעם יוצאת מכלל שליטה (עמוד 169). גם בעלה חושב שהרב הוא אדם חם ודואג לטובת הילדים. שפירו ובעלה לומדים שלפי החוק הישראלי אסור למורה להכות ילדים. הבן כועס ואומר שאביו “טיפש” ומאיים להרביץ לו. הבן מלא כעס. שכנה אומרת לשפירו שהיא אינה יודעת להטיל משמעת בילדיה. שוב רגשות אשמה וחשש שהיא אינה אמא מספיק טובה. הבת אומרת לה שהיא רוצה להרוג אותה. שפירו חושבת תחילה לסטור לה אך במקום זה גוררת אותה לדלת הכניסה ומאיימת לגרש אותה מהבית, אך אח”כ נרגעת. ההתנהגות של הילדים מתחילה להשתפר. יום אחד הבת נכנסת הביתה כשהיא בוכה, ושפירו נזכרת בילדותה, כאשר היא בכתה כי חשבה שאף אחד לא רצה אותה כי היתה שונה, בלתי-אפשרי היה לאהוב אותה. ידידה שלה אומרת לה שהיא אינה מטפלת בילדים כראוי., שהיא מפנקת אותם. היא מגינה על עצמה, להפתעתה. שפירו מגלה סימנים על גופה שהיא מתחילה להזדקן. שפירו כותבת שיר על אכזבתה מהעובדה שאינה נוסעת לאנגליה או צרפת, אלא הולכת לנקות את המטבח. |
האחות הצעירה (חיה לאה) מתחילה לפרטט עם משה, הבחור שעובד בחנות הדגים. |
9 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו טועה – למה כולם אוהבים תנוק חדש אבל כשהוא מגיעה לגיל 4 או 5 כועסים עליו וצועקים עליו אפילו על דברים קטנים? ידידה אומרת לה תינוק מגלה לנו את הצד הטוב שבנו וילד את הצד הרע. המורה של הבת יולדה יום אחד אחרי ששפירו יולדת. אותו דבר קרה בשנה שעברה. שפירו מחליטה שחיים בלי תינוק והריון הם משעממים. יותר מדי קל. מזלה שניתנה לה אתגר קשה כזה. הבת משתוללת וחוטפת סטירה. שפירו קוראת לה סיפורים על “בחירה חופשית” בעת שהילדה בוכה. שפירו מתגעגעת לאימה. הילדה אומרת לה שהיא אמא טובה ודבריה מעוררים תחושות מעורבת: הנאה ורגשי אשם. בלילה היא צועקת על הילדה אבל הילדה כבר אינה מתרגשת מהצעקות שלה. בעיות בריאות בעת ההריון החדש. היא ניגשת לבית חולים לבדיקות. היא אומרת לבעלה שהוא יכול לחזור לישיבה אבל בערב היא שוב מתחילה לצעוק ולהכות את הילדים. הקורס מתכנס וגב’ לוי מדברת שוב על הצורך להתגבר על הכעס ולדבר בלי צעקות. שפירו מחליטה ל-“תקן” את עצמה. בליל שבת היא רואה איך בעלה מתעצבן על הילדים אך אינה כועסת עליו אלא מבינה אותו. שפירו מחליטה שכתיבת היומן עוזרת לה להתנגת יותר טוב. הרגליים ממשיכות לכאוב לה, והיא אינה מסוגלת להכין את הילדים למיטה. מתווכחת עם בעלה על רכישת דירה חדשה. שיחות עם חברות על נקיון בתיהן. חוושת שהשכנה יותר נחמדה לידים שלה (של שפירו) ממנה. חברה אומרת לה שהילדים שלה (של שפירו) מתנהגים יותר טוב לאחרונה. שפירו שמחה לשמוע את זה, ואומרת שזה וודאי בגלל שהיא מכה אותם פחות בזמן האחרון, אם כי אמש היא היכתה אותם שוב. הילדה שוברת את דלת הזכוכית למרפסת. היא מקבלת מכתב מאמה: הדודה מרתה נפתרה בגיל 90. הדור הקודם נעלם ושפירו היא שדואגת לדור החדש. היא נזכרת בארוחות המשפחתיות דאז, כאשר כולם עוד היו בחיים וחגגו יחד את חג ההודיה, כאשר הדוד אמר לא לא להתחתן עם “שייגץ” והיא עוד לא ידעה מה זה. הולכת לשיעור עם רב שאומר לנשים שהקב”ה עוזר למי שמבין שהוא זקוק לעזרה. עוד שיחה עם חברה על נקיון הבית. הילדה כועסת עליה כי לא האמינה לה שהיא חולה. הילד עושה הצגות במקום לצחצח שיניים. התינוק חולה. שפירו יולדת בת ומתביישת שבעת הלידה “ברחה ממנה צעקה כמו חיה”. לאורך ההריון התמלאה ברגשות אשם בכל פעם שחשבה על זה שהיא רוצה בת. |
דינה כותבת ביומנה על אכזבתה מהשידוך שנכשל. |
10 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: עייפה מאד. על אף חששותיה מעונש מן השמים על חטאה – היא לא רצתה את התינוקת הזאת – התינוקת בריאה. היא מבלה כמה ימים בבית הבראה עם התינוקת. היא עדיין אינה אוהבת את התינוקת אך בעצם לא אהבה אף אחד מהתינוקות שלה כשרק נולדו. חוששת שהתינוקת הרגישה את הכעס שלה כשעוד היתה ברחם. היא מרגישה מנוכרת מהתינוקת. היא אוכלת ארוחה טובה ומתמלאת רגשות אשם שהיא אינה חולקת את הארוחה עם משפחתה בבית. היא תמיד חוששת שאמה היתה מכינה אוכל יותר טוב. מישהיא אומרת לה שהיא רזה והיא שמחה מאד, אבל יודעת שזה לא נכון. שפירו חוזרת הביתה לילדים חולים ולעבודות הנקיון לקראת חג הפסח. היא אינה נרדמת מרוב דאגה למשימת הניקיון. היא מתחילה שוב לצעוק על הילדים. היא משוכנעת שהיא שוקעת בדרפציה (depression) עמוקה. “אני לא מרגישה אהבה כלפי ילדיי … לא טוב להביא יותר מדי ילדים לעולם … אני לא מסוגלת לעמוד במשימה … אני לא מרגישה שום אהבה כלפי אף אחד” (עמוד 243). מסיבת יום הולדת לבת. הבנות רבות. הילד כועס עליה וזורק חבילת פיצוחים על הקיר. שוב חוששת שהחיים בורחים לה בין האצבעות, שהיא לא הצליחה לעשות שום דבר בחיים שלה מלבד החלפת חיתולים וניגוב אפים ו-“ספונג’ות”. הבעיה היא שהיא אינה מעריכה את מה שיש לה. הקורס מתכנס שוב. מרים לוי מחלקת שאלון למשתתפות. אחרי שהיא קוראת את התשובות שכתבה, שפירו מחליטה שהיא זקוקה לטיפוך פסיאטרי. גב’ לוי מקריאה את התשובות של שפירו לכל הנוכחות והן דנות בבעיות שלה. הקורס מתכנס שוב. שוב דיון בבעיות של שפירו. אחותה מתקשררת ומספרת לה שהיא בהריון. שפירו רוחצת את הילדים באמבטיה. שפירו עייפה מאד. מרגישה שהיא כפוית טובה ואינה מעריכה את כל מה שיש לה. מצד שני, מתי תספיק להנות מהחיים? |
יהודה גוטמן מתכונן לקראת פגישתו הראשונה עם דינה. |
11 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו הולכת לבנק וחובת על מגרעותיה כאשה, כאמא, כבת, כיהודיה. הילדה גונבת ממנה כסף ומשקרת כי היא מפחדת שתכה אותה. הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר ושפירו רוצה להפליג בה מכות, אך מתאפקת. ויכוח על הצבע של המחק שקבלה כמתנה. מחליטה להפסיק להתלונן כל הזמן. הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר ושפירו מכניסה בה מכות. למחרת שוב הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר אך שפירו הצליחה הפעם להתאפק. למחרת שוב הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר ושפירו מרשה לה להישאר בבית. שוב וצועקת על שפירו ואומרת שהיא לא רוצה אותה כאמא שלה. עוד פעם, הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר ושפירו מרשה לה להישאר בבית. הקורס מתכנס שוב ושומעים דברי עידוד ממרים לוי. שוב בעיות עם הילדה בבוקר. שפירו מכינה עוגה לכיתה ומביאה אותה לבית הספר. הילדים שמחים מאד. הילדים רבים. שפירו מקנאה באחותה שילדה זה עכשיו. מסיבת חנוכה בגן. שפירו רוצה לבכות. המשפחה עוברת לדירה חדשה. התינוק משחק עם סביבון. מחשבות על הקשיים שלה במאמציה לשנות את הרגליה. שפירו צועקת על הילדים, “היה לי מספיק!”. תוך כדי הצעקות והמכות והבכי, היא מבינה שאיבדה שליטה. היא נפגעת וכועסת על חוסר הנימוס של הילדים. לתינוק יש שילשול. “מה לא בסדר איתי?” היא שואלת את עצמה. הבעל שוכח את יום הנישואים ה-10. שפירו מגלה שהיא פיתחה אלרגיה לרגשות אשם. בקורס מציעים לה לשים פלפל חריף על לשונות הילדים כעונש על עלבונות ולשון גסה. היא מודיע לילדים שזה העונש הצפוי להם בתגובה כולם מתחילים לדבר בלשון גסה. היא מנסה להעניש אותם אבל מתברר שהילדים מסתירים ממנה את הפלפל. ויכוח עם הילדה על התחפושת לפורים. |
יהודה ודינה נפגשים ויוצאים להאכיל את הציפורים בשכונת ימין משה. |
12 |
|
יש טענות לדמיון בין המחלות. בפרק הזה שפירו חולה וסובלת מלחץ דם נמוך ואינה חוששת שהיא בהריון. דבורה סובלת משפעת וכן חוששת שהיא בהריון. בפרק 4 של ספרה, שפירו חששה שהיא בהריון וקיוותה שהבחילות נובעת משפעת; לבסוף התברר שהיא כן בהריון. בפרק 5 של ספרה, שפירו מתייעצת ברב על שאינה שולטת בכעסה. הוא מייעץ לה מן המקורות: עליה להבין שזו טבעה אך עליה להתגבר על טבעה. |
רישומים ביומן: שפירו מחליטה שלכבוד חג הפורים היא תרשה לילדים לאכול “אוכל זבל”. בעלה מחליט שינסה לא לכעוס במשך 40 יום. התינוק מביע רצון להשתין באסלה. שפירו רבה עם בעלה. כשהיא כועסת עליו, היא כוסת גם על הילדים. היא נזכרת באמא שלה, שהיתה רעיה למופתץרבנית אומרת לה שהיא צריכה להיות רעיה טובה ללא תנאים. בשביעי של פסח שפירו משתכרת. “הפכתי משוטרת מתוחה ומתוסכלת להפליא לרודפת תענוגות”. מתחילה להבין איך הילדים מרגישים. במכולת היא מפילה בקבוק קצ’ופ ובורחת לפני שהפועל הערבי מגיע כדי לנקות. חולה. הרופא אומר שהיא סובלת מלחץ דם נמוך. אימה מגיעה לטפל בה. שתיהן נוסעת לבזק כדי לברר חשבון טלפון גדול. אחרי שהיא צועקת על הפקידה, מתברר שהיא חשבה שדף החשבון מהבנק הוא חשבון הטלפון. האמא שלה מאחרת לטיסה הביתה. היא מעבירה רהיטים מחדר לחדר. הבן מחבל בעציצים והיא צועקת עליו. הוא אומר לה שהוא שונא אותה. שפירו שוב חולה. שפירו הולכת לשמוע שיעור עם חברה. הרב אומר שביום שבת צריך לעסוק בדברים רוחניים בלבד. שפירו שואלת “אבל בשבת אני חייבת לעבוד קשה.” הרב מסביר לה שתוך כדי עבודתה הקשה תגיע לרוחניות. כפי שבעלה אמר לה פעם, בשביל אשה, לנקות את הבית זה תענוג רוחני. העוזרת מגיעה ומנקה את הבית. |
דבורה חולה. חוששת שהיא בהריון. צועקת על התינוק. מתברר לשמחתה שאינה בהריון ומדובר בשפעת. משוחחת עם בעלה על בעיותיה והוא מייעץ לה מהמקורות: עליה להתגבר על טבעה. משוחחים על מניעת הריון. הוא נעלב ונדהם. הוא מטפל בה והיא מתחילה להתאהב בו. |
13 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו כותבת שיר על האושר שהיא מרגישה כשהבית נקי והילדים ישנים. הבן שוב מחבל בעציצים. התינוק עושה בעיות בלילה כשהוא מסרב להירדם. הבת משתוללת. הבנות אופות ביחד חלות. שפירו נזכרת בבת דודה שאמרה לה שחיתולים אינם הדבר היחידי בחיים. עכשיו יש לה תשובה מצלצלת לבת דודה הזאת! הבנות קונות ממתקים. שפירו כועסת עליהן ומכה אותן. אחר כך מתמלאת ברגשות אשמה – אולי לא נתתי להן מספיק אוכל בריא! התינוק נגמל מחיתולים. הבעל מתגייס וחוזר הביתה לאחר שעתיים. האורחים לשבת אומרים שהילדים מתנהגים יפה, וגם השמרטפית אמרה אותו דבר. הילדה קוראת לה “מטומטמת”. הילד אוכל עוגיות לארוחת בוקר והיא שוב מתמלאת ברגשי אשמה. “אני שונאת להיות אמא”, היא כותבת ביומנה. היא משתתפת בשיעור אצל רב, שאומר שאסור להיות תלוי בדעה של אדם אחר. קשה לאשה שבעתיים להתגבר על יצר הרע בשבת. כל בעל רוצה שאשתו תעריך אותו. אם תיכנע לבעלה, הוא יאהב אותה. |
דינה יוצאת עם בחורים אחרים; היא מקבלת מתנה מיהודה. |
14 |
|
אין דמיון – אך טענות לדמיון – ראה להלן פרקים 39 ו-40 בספר של גב’ רגן. |
רישומים ביומן: הילדה עושה “ספונג’ה” במרפסת. שפירו מנסה לשכנע את העוזרת שלה (לא-יהודייה) לא להתגייר כדי להתחתן עם חברתה הישראלי. העוזרת מתפטרת. בחורה איטלקית דתית מגיעה במקומה. כשהיא (העוזרת) שומעת את הילדות רבות, היא מתערבת ומוכיחה אותן. אח”כ היא מותחת ביקורת על מצב הנקיון בבית ועל חוסר המשמעת של הילדים הרעשניים שאינם רוכשים כבוד להוריהם. שפירו נעלבת ומתביישת, ומבינה שהעוזרת צודקת. העוזרת מבינה שהיא פגעה בה ומבקשת סליחה. הילדה אומרת לשפירו שהיא אוהבת אותה ושונאת את העוזרת, ושהיא אינה צודקת. הבית כן נקי. לאחר מכן, שפירו מתחילה שוב להכות את הילדים ולצעוק עליהם. בסדנא מספרת שפירו את הסיפור עם העוזרת וכמה נשים אומרים לה שאותו דבר קרה להן. היא מחזירה את העוזרתץ במסיבת יום הולדת של הבת, הילדים רבים על העוגה. העוזרת אומרת לה שהיא לא ראתה התנהגות כזאת בחיים. שפירו חושבת שמישהיא אמרה עליה שהיא רזה ויפה, ומתמלאת בביטחון עצמי. הילד שר בעת הארוחה ושפירו נזכרת שאתמול צעקה עליו כשהוא עשה אותו דבר. העוזרת שוב אומרת לשפירו שהילדים שלה הם הילדים הכי פראיים שהיא ראתה בחיים שלה. המורה של הבת נדהמת לשמוע ששפירו אינה עוזרת לילדה להכין שיעורים. שפירו מגיעה הביתה במצב רוח נורא. היא מדליקה את הרדיו ושומעת שיר מוכר על אדם שעובר תקופה קשה ומבינה שהרבה אנשים עוברים תקופות קשות, לא רק היא. היא מתחילה להקשר לחברות. היא מאד זקוקה לחברה עכשיו. אף אחד אינו מבין שהילדים באמת אוהבים אותה. אז מגיעה למסקנה שאין לה חברים טובים מלבד הקב”ה, שתמיד נגיש, תמיד אפשר לפנות אליו. המורה של הבנות אומרת לה שהבנות שלה מתנהגות יפה מאד ושואלת אותה, מה הסוד שלה? היא מתמלאת בבטחון עצמי. העוזרת שוב אומרת שילדיה הם הילדים הכי גרועים שראתה בחיים שלה. התיק של הילדה נקרע והדבר מוביל לצעקות. שפירו מתייעצת עם מרים הלוי ולאחר מכן מפטרת את העוזרת. אבל העוזרת אומרת שהיא החליטה שכשתתחתן, היא רוצה ילדים כמו של שפירו, כי על אף שהם רבים, הם באמת אוהבים אחד את השני. |
השדכן גרפינקל מנהל משא ומתן עבור שידוך בין דינה ויהודה. |
15 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
רישומים ביומן: שפירו מכינה מרק לבעלה, שאומר לה שהמרק היתה חוויה רוחנית בשבילו. היא תוהה אם החיים הם אמיתיים או רק חלום. נכנעת לבתה המסרבת לאכל ארוחת בוקר. הולכת לסדנאות אצל מרים עדהאן ורב אחד. המריבות של הילדים יוצאות מכלל שליטה. בן השנתיים חוטף לתינוק את השמיכה. התינוק לומד לומר “לא”. מנסה לבלות זמן עם הילדים. מנסה לצ’פר את הילדם עם “אוכל זבל” והשיטה עובדת. הילד מתעורר באמצא הלילה ושפירו נזכרת בילדותה, כשהיא התעוררה ואמה אספה אותה למיטתה. נוסעת העירה עם הילדים לקנות מתנות ליום הולדת. הילד מקבל מתנה בדואר מסבא וסבתא. שפירו עוזרת לילד להכין שיעורים. מישהוא מגיעה לתקן את האינסטלציה ועוד כמה תקלות קטנות בבית. מחשבות על מה זה להיות אמא כאשר הרבה נשים מוותרות על אמהות. היא מגלה שיער שיבה בראשה. במחברת ישנה היא מוצאת דברי מוסר שהספיקה לשכוח. הילדים רבים והיא אינה מתערבת. היא נוסעת לבקר ידידה בבית החולים שילדה את הילד ה-11. היא מתחילה לחשוב על עוד תינוק … עוד מוסר מהרב: היסורים מביאים את האדם להתנהג במטיבו. מתחילה להרגיש שהיא אמא טובה. שמחה שהילדים שאיחרו להגיע הביתה הגיעו בסופו של דבר בשלום. מחברת שיר על הורדת הזבל. |
דינה מחליטה להתחתן עם יהודה. |
16 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
סוף הספר של שפירו – יש רק “אחרית דבר” (ראה סוף הטבלה) |
חיה לאה ומשה משוחחים על הבדלים במנהגים בין החסידים והמתנגדים בעניינים ש-“בינו לבינה”. |
17 |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה לומדת הלכות טבילה במקווה. |
18 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
טקס ה-“תנאים”. דינה (בסתר ליבה) אינה שבעת רצון מהבית והריהוט. |
19 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
מסע קניות ל-“שייטל”. |
20 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
ליל הכלולות של דינה ויהודה. |
21 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
חיה לאה ומשה נתפשים ע”י משמרת הצניעות. משה חוטף מכות. |
22 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
החיים של דינה ויהודה ביחד. |
23 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
נח זלצמן, שכנם הנשוי של דינה ויהודה, מתחיל לחזר אחר דינה. |
24 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
אמא של דינה נפטרת. |
25 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
לאחר ההלוויה, מאמציו של נח מתחילים לשאת פרי. |
26 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה מתחילה לעבוד בחנות של אימה. |
27 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה ונח מתחילים ביחסים, בשלב זה לא אנטימיים. |
28 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה חושבת על נח ומסתירה את רגשותיה. |
29 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
נח בא לבקר את דינה בחנות והעניינים מתחממים. |
30 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה משועממת מבעלה. |
31 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה ונח נתפשים ע”י משמרת הצניעות. |
32 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה ונח מקיימים יחסים אינטימיים. |
33 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
חיה לאה ומשה מתכתבים לאחר גיוסו. |
34 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה ונח נפגשים בבית מלון. |
35 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
משמרת הצניעות מציגה ליהודה צילומים מחשידים; יהודה דוחה אותם. |
36 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
משמרת הצניעות מגרשת את דינה מביתה. |
37 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה מוצאת מקלט כעוזרת בית אצל ג’ון, אשה אמרקאית עשירה, בניו יורק. |
38 | |
|
אין דמיון – יש טענות לדמיון בין פרק זה והפרק שבא אחריו (מס’ 40) לבין פרק 15 בספרה של שפירו. ההבדל העיקרי: אצל רגן הגיבורה הישראלית החרדית מבקרת את אורח החיים של משפחת מעבידה (חילונית אמרקאית בניו יורק). שורש הביקורת: התהום הדתי-חילוני. אצל שפירו, עוזרת בית חרדיה מזדמנת מבקרת את נקיון הבית והתנהגות הילדים של שפירו (ה-“גיבורה”), חרדיה ירושלמית גם היא. שורש הביקורת: בית מטונפת וילדים שיצאו מכלל שליטה. |
המפגש בין ג’ון האמרקאית החיונית ודינה החרדיה הירושלמית. ג’ון מנסה להבין את צרכיה של דינה: שתי מערכות כלים, חלב ישראל, וכו’. דינה נדהמת מצורת החיים החילונית והאמרקאית: איך שג’ון ובעלה מדברים אחד עם השני, איך הילדים מדברים ביניהם ואל הוריהם. |
39 | |
|
אין דמיון – ראה הערות לפרק 39 |
דינה מותחת ביקורת על ג’ון ומשפחתה ומסבירה לג’ון את אורח חיי המשפחתה בישראל. הנשים רבות ומשלימות. דינה מנקה את הבית ומתחילה לתפוש שהיא עובדת כעוזרת. היא רואה איך שהילדים צופים בסרט אלים בטלוויזיה ומנסה לעצור בעדם. ג’ון אומרת לה להפסיק להתערב. ג’ון מרוצה מדינה כעוזרת. |
40 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
ג’ון ובעלה משוחחים על דינה: איך ניתן לרצות אותה. הם מתייעצים ברב רפורמי שלועג לדינה ואדיקותה. ג’ון ודינה יוצאות לקניות ולארוחה במסעדה. דינה מתפעלת מיופיה של העיר ניו יורק. הנשים מדברות על גישותיהן השונות לגידול ילדים ומנסות להבין אחת את השניה ולגשר על התהום הדתי-חילוני המפריד ביניהן. |
41 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה מלמדת את ג’ון הלכות השבת. |
42 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
נח מופיע בבית ג’ון ומנסה לשכנע את דינה לחזור אליו. דינה נתקפת בהתמוטטות עצבים. |
43 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
משמרת הצניעות מנסה לשכנע את יהודה לגרש את דינה אך הוא מסרב. חיה לאה ומשה נפגשים. העתיד נראה ללא תקווה. |
44 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה בבית חולים פסיכיאטרי. |
45 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
ג’ון אוספת את דינה הביתה. מלמדת אותה אומנות ומוסיקה. |
46 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה משוחחת עם רב בנושא הסליחה. |
47 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה אורגת מרבד ומחליתה לחזור הביתה. |
48 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
בעת הנסיעה הביתה, דינה מהרהרת בחייה ומקווה שתזכה לסליחה. |
49 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה ואחותה דבורה משלימים. דינה מבינה שאחותה ובעלה הם אנשים טובים, בעלי חסד. |
50 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה משלימה עם אביה. |
50 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
אביה של דינה מבקש משדכן לארגן שידוך בין חיה לאה ומשה. |
51 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
דינה ויהודה משלימים. |
52 | |
|
אין דמיון – אין טענות לדמיון |
שפירו מביעה תקווה שיומנה יעזור לאחרים לשפר את התנהגותם. |
מספר שנים לאחר מכן, ג’ון מבקרת בארץ ומגיעה לצפת, שם היא רואה בחלון את דינה, אורגת מרבד. |
אחרית דבר |
כפי שניתן לראות, אין כל דמיון בין הספרים.
הטענות של התובעת מתמקדות בדמיון לשוני בשלוש סצנות קצרות:
(1) אשה המרגישה חולה וחוששת שהיא בהריון
(2) אשה ששומעת מרב (במקרה של שפירו) או בעלה (במקרה של נעמי) שעליה להתגבר על טבעה וללמוד לכעוס פחות.
(3) ביקורת על אורח החיים של הזולת
אין כל ייחודיות או מקוריות בסצנות האלו. הדמיון המעט בלשון נובע מצרכי העלילה ומהעובדה ששני סופרים ישתמשו במילים דומות לתאר סצנות דומות, ובמיוחד שחלק מהדברים באים מן המקורות. במקרה זה מתווסף גורם אחר: שתי הסופרות גרו באותה שכונה למדו אצל אותם רבנים ורבניות (הרב בולמן הרב צ’ייט – שרגן הכירה כבר בארה”ב – והרבנית ציפורה הלר) ולמדו קורסים אצל אותה פסיכולוגית (מרים עדהאן).
(1) אשה שמתבלבלת בין הריון לשפעת הוא דבר רגיל. כמו כן אשה שאינה רוצה להיות בהריון שוב.
(2) אשה שכועסת על ילדיה וצועקת עליהם, ואח”כ מצטערת על כעסה וצעקותיה הוא דבר רגיל. הייעוץ שנתן הרב הוא דבר רגיל, מבוסס על המקורות.
(3) נשים המותחות ביקורת אחת על השניה הוא דבר רגיל. הסתייגות משמירת הדת או אי-שמירת הדת של הזולת הוא נושא רגיל ונכתבו אין-ספור ספרים, סיפורים ומאמרים בנושא.