בית המשפט העליון קיבל ביום 3/1/2012 את בקשתה של הסופרת נעמי רגן למתן פסק דין, לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים מחק את התביעה בעקבות מותה של התובעת, מיכל טל ז”ל.
פסק הדין, שאושר השבוע ע”י בית המשפט העליון (כב’ הנשיאה בייניש , כב’ השופט גרוניס וכב’ השופטת ארבל) דחה את התביעה ,וקבע כי “אין ולא היה כל יסוד לטענה כלשהי בדבר ביצוע של “העתקות” ו”הפרות” זכויות יוצרים אשר הועלו בתביעה כנגד גב’ רגן בביהמ”ש המחוזי”.
בפברואר 2007, שלח עו”ד גלעד קורינאלדי מכתב לרגן שבו דרש “לפצות את מרשתי בגין הפרת זכויותיה ובגין רווחיך שהעשירו אותך שלא כדין בסכום ראוי ביותר” תוך “חמשה ימי חסד”, אחרת “מרשתי תגיש תביעה כספית (מיליוני שקלים)” …”תעלה את כל מסכת ההפרות לאתר אינטרנט מיוחד וכן תוציא הודעה מסודרת ומפורטת בפני גופי תקשורת בישראל ובפרט בחו”ל, על מנת לאפשר לציבור הקוראים הרחב לשפוט את היקף הפלאגיאט שביצעת” … “בידך מופקד גורלך” … “שמך הטוב כמו גם עתיד יצירתך מוטל עתה על כף המאזניים”. [ההדגשה במקור]
רגן, שטענה לאורך כל הדרך שמעולם לא ראתה את ספרה של טל, שלחה (באמצעות עו”ד מיבי מוזר) מכתב תשובה לעו”ד קורינאלדי שבו דחתה על הסף את כל הטענות שהועלו במכתבו.
ביום 22/2/2007 בדיון במעמד צד אחד שיזם עו”ד קורינאלדי בבית המשפט המחוזי בירושלים, בקש וקבל שני צווים נגד רגן והמו”לים שלה בטענה שלא ניתן לאתר אותה ושקיים חשש שהיא עומדת לברוח מן הארץ ולהבריח את נכסיה, וזאת על אף שיום לפני זה הוא קבל מכתב תשובה מעו”ד של רגן למכתב המאיים שלו. הוא אמנם הזכיר את מכתב התשובה לקראת סוף הבקשה הארוכה, אך המשיך לטעון שהוא לא הצליח ליצור איתה שום קשר. טל הגישה תביעה בסך 4.25 מיליון ש”ח
בנוסף, הסתיר עו”ד קורינאלדי מבית המשפט שיומיים לפני הדיון הוא התקשר לטלפון הנייד של רגן ודבר עם בעלה, ולכן ידע טוב מאד איך ליצור איתה קשר. בפני בית המשפט טען שאינו יודע את “מספר הטלפון הקווי” של רגן, ובכך יצר רושם שאינו יכול ליצור איתה קשר, ולא הזכיר לבית המשפט שאת מספר הטלפון הנייד שלה הוא כן יודע ואף התקשר אליו
למחרת, זכו הצווים שקבל עו”ד קורינאלדי לפירסום נרחב בכל כלי התקשורת של יום שישי. רגן שמעה על הצווים לראשונה בשעה 06:45 כאשר עיתונאית שלא הכרתי התקשרה אליה הביתה.
במשפט, שהתנהל בביהמ”ש המחוזי בירושלים, העידה טל שאכן ידעה לפני הדיון במעמד צד אחד שעו”ד קורינאלדי קבל את מכתב התשובה של רגן ושהוא אף התקשר לטלפון הנייד שלה ודבר עם בעלה, אך טענה שלא הבינה את תוכן התצהיר שעו”ד קורינאלדי בקש שתחתום עליו, וזאת על אף שיש לה תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב.
רגן הציגה במשפט ראיות שספרה (שיצאה לאור בארץ בשם “בידך אפקיד רוחי”) כבר היה אצל הסוכנת שלה בארה”ב חודשים רבים לפני שטל פירסמה את הספר שלה באנגליה בהוצאה עצמית. ה-“ידידה המשותפת” שטל טענה שהעבירה את ספרה לרגן העידה שמעולם לא עשתה זאת. התברר ש-“טבלת ההעתקות” שטל הגישה לביהמ”ש היתה רצופה ב-“ציטוטים” לא-מדויקים שעובדו כדי ליצור רושם שיש דמיון בין שני הספרים. טל תיארה את האי-דיוקים כטעויות דפוס במשרדי עורכי דינה.
החלטת בית המשפט העליון קבעה גם ש- “הטענות שנכללו בכתב התביעה שהוגש ע”י המנוחה נטענו מפיה בתום לב מוחלט ומתוך אמונה אמיתית וכנה של המנוחה באותה עת, בצדקתן”.
“טענותיה של טל היו הזויות”, אמורת רגן, “אבל הסחבת והסבל שעברתי בחמש השנים האחרונות היו אמיתיים למדי. החוויה היתה איומה עבורי ועבור משפחתי. אני שמחה שצדקתי סוף סוף יצאה לאור, ואני סמוכה ובטוחה שצדקתי תצא לאור גם בתביעת ששרה שפירו, שמתנהלת בימים אלו בביהמ”ש המחוזי בירושלים.”
רגן התלוננה בפני וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בישראל כל התנהגות עו”ד קורינאלדי בדיון במעמד צד אחד, וזו היתה התוצאה.